המשטרה - לא למדה מלקחי העבר - וכנראה שמדובר בדחף לאו-בר כיבוש.
מאת: עו"ד אברהם פכטר
ביום שבו הודיע צחי הנגבי במסיבת העיתונאים, שהוא החליט להצטרף ל"קדימה" ולשרון - פרסמה המשטרה את המלצתה להעמידו לדין פלילי, על עבירות של מינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה עליו היה ממונה לפני שנתיים. אין זו הפעם הראשונה, שהמלצות המשטרה דולפות בצורה מפתיעה ומשונה, מתיקי המשטרה, כשהתיק בדרכו לפרקליטות, שלה בלבד הכוח והסמכות להחליט - מה יעלה בגורלו.
בחקירה המשטרתית המפורסמת ביותר של אישיות פוליטית, לאמור: בנימין נתניהו, בפרשת המתנות, בפרשת עמדי-הובלות דלפו בדרך תמוהה ביותר - מהמשטרה לכתבי משטרה ועיתונאים, לא רק ההמלצות להעמידו לדין אלא גם פרטי החקירה.
ואם כל זה לא היה מספיק, גם הדליפו לעיתונאים + טלויזיה, את "החיפוש" במשרדים ובבית של נתניהו כדי שכל העם יראה את המשטרה עושה מאמצים אדירים בהוצאת קופסאות קרטון מהבית וכמובן מספר צילומי קלוז-אפ, לקצינים בכירים.
התוצאה, ברוב החקירות הנ"ל - שהתיק נסגר ע"י היועץ המשפטי לממשלה, דאז אלייקים רובינשטיין, והקרטונים הוחזרו למקומם בשקט וללא צלמים. כך גם נהגו בפרשת החקירות נגד שרון, לרבות הדלפת מסמך "חיקור הדין בחו"ל" של שרון ע"י פרקליטה בכירה שטיפלה בתיק, כדי לזרז, להפליל ולהפיל את שרון, לפני הבחירות.
בעקבות החקירות מהסוג הזה, והדלפות מאסיביות מחדרי החקירה - לרבות פרסום המלצות המשטרה, פרסום היועץ המשפטי, הנחיות ברורות נגד הדלפות ונגד השימוש של המשטרה בהמלצות המלוות את תיק החקירה.
פקודות המשטרה, והנחיות היועץ המשפטי אינן מחייבות את המשטרה לצרף המלצות. הנושא מוגדר בצורת "רשאית" המשטרה - ולכן בהרבה תיקים שלא מגיעים לידיעת הציבור והעיתונאים, אכן מועברים תיקים לפרקליטות - ללא המלצה אופרטיבית. אבל, כשהמשטרה מעוניינת בקבלת כותרות ובמיוחד בנושאים רגישים ואנשי ציבור - אנו עדים לצירוף פרסום ההמלצות, במיוחד הדגש הוא על העמדה לדין, ע"י המשטרה.
למרות הביקורות הרבות בנושא זה, ולמרות פנייתו של היועץ אלייקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה דאז הגב' עדנה ארבל - הבקשה לא הופנמה וההמלצות דולפות שוב לתקשורת - בבחינת דחף לאו-בר כיבוש.
חקירת אנשי ציבור, ח"כים, שרים, מנכ"לים - בתקופת בחירות או בתקופת הביניים שבין הפריימריס לבחירות עצמן - הוא נושא רגיש ובעל השלכות פוליטיות מובהקות.
אין זה סוד שהכוח והסמכות להחליט, אם וכאשר יוגש כתב אישום, ועל איזה סעיפי אשמה - הוא בידי הפרקליטות בלבד. וכאשר מדובר באיש ציבור בכיר, שר, ח"כ מנכ"ל משרד ממשלתי - בדרך כלל הדבר נעשה בהתייעצות בין פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה.
המילה האחרונה בתחום זה - שמורה ליועץ המשפטי, גם אם פרקליט המדינה, מחזיק בדעה אחרת - כפי שהיה בוויכוח בין גב' עדנה ארבל והיועץ אלייקים רובינשטיין.
ברור, שהפירמידה המשפטית קובעת שרק העומד בראשה מחליט ודעתו היא קובעת, וכך יהיה גם בקדנציה הנוכחית בראשות מני מזוז.
הצהרתו של מזוז כי יטופלו במהירות תלונות הקשורות לבחירות, ואילו יתר החקירות של הבכירים, שהתחילו לפני הבחירות לא יופסקו - היא העמדה הנכונה והנורמטיבית כל זאת בתנאי - שהיועץ ימנע מלפרסם את מסקנותיו המרשיעות, כלומר: הגשת כתב אישום נגד פוליטיקאי מועמד, או רץ לבחירות - סמוך למועד הבחירות, כי בכך הוא למעשה יכול להכריע גורלות של פוליטיקאים, וחמור יותר של רשימות מסוימות לכנסת - ע"י הטלת מום עברייני, פלילי ברשימה מסוימת.
לכן, מצד אחד אין להפסיק חקירות ישנות ולסיים במהירות תלונות טריות, שבאות בדרך כלל בתקופות בחירות, כדי לעכב, להעליל ולהטיל רפש ופסול במועמדים מתחרים - תלונות שלרוב מופרכות, בנויות על נקמנות, רכילות ורצון להזיק.
מאידך - חקירות ישנות, שנמשכות שנים, לסיים אותן, דווקא שבוע לפני הבחירות. יש בכך התערבות פוליטית לא ראויה ולא הוגנת - פרט ליוצא מן הכלל אחד - דהיינו, כשהיועץ מחליט לסגור את התיק ולנקות את המועמד - שכן אז הוא זכאי לעמוד בפני הבוחר כאדם נקי שזוכה ותיקו נסגר.
בהזדמנות זו, ברצוני להזכיר את הזיכויים המאסיביים שהיו בשנים האחרונות לאנשי הציבור השונים ואת הצהרתו של היועץ המשפטי מני מזוז - כי רק מקרים שבהם יש סיכוי וודאי להרשעה פלילית - יועברו לבית משפט - להבדיל מהתיזה שהחזיקה בה פרקליטת המדינה עדנה ארבל, לפיו איש ציבור שיש נגדו ראויות לכאורה - יועמד לדין ושבית המשפט יכריע בגורלו. הבדל בין שתי התפישות הנ"ל הוא מהותי ותהומי - שהרי לפי עדנה ארבל יכול איש ציבור להיות במשפט או חקירה 4-5 שנים, לצאת זכאי - אבל אז הקריירה שלו גמורה והרוסה או מעוכבת כפי שאכן קרה במציאות. ודי אם נזכור את המקרה של רפול ז"ל, שתיק החקירה נגדו העלה אבק על המדפים בפרקליטות משך כ-4 שנים ורק שרצו למנותו כשר לביטחון פנים - נזכרו בתיק, הוגש כתב אישום - הוא זוכה על אתר בישיבה הראשונה ע"י השופטים - אבל התפקיד כבר נמסר לאחר והוא נפגע מעצם הגשת כתב האישום ואובדן המשרה. מקרה דומה היה לפרופ' נאמן, שמונה לשר משפטים, אבל היועץ המשפטי דאז והפרקליטות חיפשו אותו, מצאו תצהיר שקרי שהוגש על ידו, כביכול ביודעין, הוגש כתב אישום. הוא התפטר - אך יצא זכאי בגדול בבית המשפט - אך לתפקידו כשר משפטים לא חזר. אם נוסיף לכך גם את אביגדור קהלני - שהוא גם זוכה כליל, הרי שהמסקנה של הגשת כתבי אישום נגד אנשי ציבור מבלי שתהיה וודאית להרשעה, לפחות ב-120% היא מסוכנת משפטית וציבורית.
גם אם נניח שפרסום ההמלצה המשטרתית נגד צחי הנגבי ביום שעבר לקדימה, היתה מקרית ולא מכוונת - דבר שיש ספקות רבים לעניין זה, הרי שעצם ההחלטה אם היא לא יכולה להינתן עד סוף חודש דצמבר - מוטב שתדחה עד אחרי הבחירות - פרט כמובן אם היועץ סוגר את התיק.
ומילה לגבי האשמות בדבר מינויים פוליטיים. כבר כתבתי בעבר - שאני לא רואה פגם משפטי או פוליטי או מוסרי במינויי חברי ליכוד, או חברי מרכז, לתפקידים במשרדי ממשלה, בתנאי מפורש - שהם בעלי כישורים מתאימים לתפקיד ועומדים בקריטריונים של נציב שירות המדינה או וועדת רביבי, למינויים במגזר הציבורי. אסור להתעלם מהעובדה שבין חברי מרכז הליכוד או בתנועת "קדימה" החדשה יש הרבה אנשים בעלי כישורים מתאימים, כגון: פרופסורים, מהנדסים, עורכי דין ואקדמאים שונים שעומדים בכל הקריטריונים המתאימים.
אנשי ליכוד מתאימים אינם "מצורעים" - ואין להגבילם בתפקידים עקרון זה נכון גם לגבי אנשי העבודה, שינוי, ש"ס או קדימה ויתר המפלגות הפוליטיות היושבות בממשלה או בקואליציה. לציין כי בארה"ב, כאשר הנשיא מתחלף ועולה מפלגה חדשה לשלטון, עוזבים אוטומטית כ-10.000 ויותר פקידי ממשלה את תפקידם ובמקומם באים פקידים מהמפלגה שזכתה בבחירות. עקרון זה חל בכל העולם, ואין לפסול אותו - במגבלות שציינתי גם בארץ.
מה שבטוח שלקראת הבחירות הקרובות יהיה שמח מאד, הן בתחום הפוליטי והן בתחום המשפטי.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
